"אני רוצה" – ישות או שאיפות? ● טור דעה

שלום חן
כ"ו ניסן ה'תשע"ט 01/05/19
הצדיקים הקדושים מלמדים אותנו ברורות – יהודי לא אומר "אני רוצה"! ליהודי אין תכניות ורצונות – אפילו רוחניות! משל עצמו. אלא כל כולו קשוב ומחכה לתכתיב מלמעלה מה ה' יתברך יכתיב לו מה העבודה שלו ● שלום חן במאמר דעה
אילוסטרציה
אילוסטרציה

קיץ בריא חברים אהובים. עכשיו אנחנו עושים הצבעה וסקר. על מה? על דבר שכולם יצביעו בעדו, מבטיח לכם. לא מאמינים לי? אז בבקשה:

מי רוצה להיות מטייל וצופה בעולמות העליונים ונקי מכל מדה רעה ומכל תאווה רעה – ופשוט לעסוק בעבודות הגבוהות והמדהימות כאחד משרפי מעלה שלא מכירים ולא נתקלים ברע ותאוות?

מי רוצה? כולם – נכון? בטח, מי לא רוצה כזה תענוג.

וכעת נעבור לשאלה הבאה: מי מוכן – שימו לב – לא שאלתי מי "רוצה" אלא מי "מוכן"! מי מוכן לעבוד במקומות הנמוכים המלאים ריח רע וטינופת ונסיונות וכו'?

אף אחד לא הרים אצבע? למה? הא, כנראה אף אחד לא מוכן. למה?

למה בהצעה הראשונה כולם הצביעו פה אחד, ובהצעה השניה אף אחד לא מוכן?

אני יודע מה כל אחד חושב עלי עכשיו – שלומ'קה הגזמת, בטח שכולם רוצים הצעה ראשונה מי רוצה ומוכן לעבוד בקושי ואכזבות והתנכלויות וריח רע? הרי כולם שואפים גבוה גבוה?!

זהו זה! בדיוק את זה רציתי לראות ולשאול אותכם, האם זה שאיפות או ישות וגאוה?

אז כמו תמיד אין לנו שום שכל פרטי מקורי אלא אנחנו רק רואים מה אומרים לנו הצדיקים הקדושים.

ובכן, הצדיקים הקדושים מלמדים אותנו ברורות – יהודי לא אומר "אני רוצה"! ליהודי אין תכניות ורצונות – אפילו רוחניות! משל עצמו. אלא כל כולו קשוב ומחכה לתכתיב מלמעלה מה ה' יתברך יכתיב לו מה העבודה שלו.
אם אדם מחליט שהעבודה הקשה הנמוכה רצופת הקשיים אכזבות נסיונות והתקלות בריח רע וכו', היא לא בשבילו – זאת אומרת ש"הוא" מבין מה צריך לעבוד את ה', והוא יש לו רצון הפוך מרצון ה' יתברך. אז זה גאוה וישות או שאיפות? (רמוז לנו במילה "שאיפות" – פא – ישות...).

מלמד בספר הקדוש "מי השילוח" מאיז'ביצא, שזה ההבדל בין יהודי לגוי. הגמרא אומרת שלעתיד יבקשו הגויים גם כן מצוה כדי שיהיה להם שכר. והקב"ה יתן להם מצות סוכה ויהיה להם חם מאד והם יבעטו בסוכה ויצאו. ואילו היהודי יוצא גם כן מהסוכה שהרי מצטער פטור, אבל הוא לא בועט. מה ההבדל?

אומר מי השילוח זה ההבדל. ליהודי אין שום ישות ושום רצון אישי! גם כשהוא עושה מצוות ועובד את ה' יתברך – הוא לא עובד כי "הוא רוצה". אלא כי ה' יתברך רוצה. וכיון שכל הנידון הוא מה ה' יתברך רוצה, אז אם כעת ה' יתברך רוצה להוציא אותי מהסוכה, אז אין לי שום רצון אחר בזה! אבל הגוי עושה מצוה כי "הוא רוצה", ולכן אם הקב"ה מנפנף אותו ומרחיק אותו ומונע אותו – הוא מתעצבן ופשוט נותן בעיטה! למה? כי הרי "אני רוצה" להיות בסוכה.

ומסביר פלא פלאות, שזה היה החסרון של המגדף שהתורה מספרת שכיון שקבעו לו שהוא צריך להעתיק מושבו לחוץ למחנה אז עמד וגידף כלפי שמיא. למה? כי הוא הרי נולד מאבא מצרי כמו שגילו חז"ל, ואחד כזה כולו ישות וגאוה, ואיך יתכן שירחיקו אותו ויגידו לו לצאת. אבל יהודי – גם אם מרחיקים אותו ואמרים לו לצאת החוצה ושלא רוצים את המצוה שלך כעת – הוא מתבטל, אין לו שום רצון אחר.

כולם שמעו מן הסתם על המקובל הנשגב רבי שלמה אלישיב זצ"ל בעל הספר הנודע "לשם שבו ואחלמה". (שאגב הוא היה סבו של פוסק הדור הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל).

המקובל הקדוש הזה חיבר ספרים שעוסקים בכל גובהי מרומים ומשוטט ומשיט עמו את המעיין בו בכל מכמני העולמות הטמירים העליונים ומגלה צפונות מעשי המצוות וכל יעודי התורה והמצוות, באופן מופלא הפלא ופלא.

ושם בספר הנשגב הזה מגלה לנו בעל הלשם ז"ל את הסוד הזה, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, ומסביר לנו הלשם שיש אדם שהתפקיד שלו לעבוד בביוב והצחנה והוא כל הזמן סובל מהתנכוליות היצר הרע ותחבולותיו, ויש אדם שתפקידו לעטר את הכתר של המלך ביהלומים וכל הזמן הוא מתענג ומתשעשע. ושניהם – כן כן, שניהם יגיעו ליעוד המושלם כל אחד עם העבודה והתפקיד שלו. ואי אפשר לאדם להחליף תפקיד. ואין לו מה לרצות. ואם אדם מחפש תפקיד אחר – הוא מהרהר אחר מדותיו יתברך!

וכמה מתוק המשפט של הרבי מקאמרנא ז"ל בספר נתיב מצוותיך (אמונה ג') "אם נפשו של אדם מלובש בהכנעה וביראה ואינו תופס בשביל עצמו שום חלק "אני" ו"יש", אלא כל מגמתו לעשות נחת רוח לאין סוף ואין תכלית, אין חילוק אצלו בין שהוא מגרב ביבין בחושך ועושה בזה רצון מלך עליון, או שיש לו עליות נשמה לגן עדן ומכריזין לפניו הבו יקר לדיוקנא דמלכא, כיון שהכל רצון הבורא".

הפלא ופלא של הגדרה קולעת.

אני מתאר לעצמי שכעת אם נעשה שוב הצבעה בסיבוב חוזר – התוצאות יהיו שונות לגמרי, בתובנה מהותית אחרת לגמרי. כי למדנו בס"ד להבחין בין גאוה וישות, לבין ביטול ושאיפה אמיתית להיות בטל ומבוטל לרצון ה' יתברך. לא רק אם יש לי פרנסה או לא, לא רק בצרכי הגוף, אלא גם בצרכי הנשמה צרכי גבוה, מה תפקידי בעולם. שואף, רוצה, אבל לא "אני", אלא מה שהוא יתברך רוצה בשבילי ומנווט אותי ומכוין אותי!

תגובות

* אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש באתר, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע.